צוואות וירושות

חוק הירושה תשכ"ה- 1965 מסדיר את האופן בו יחולק עזבון של אדם לאחר מותו. 

ככל ואדם לא הותיר אחריו צוואה, יורשיו יקבעו על פי חוק ובהתאם לדיני הירושה. 

מצב זה, יכול לגרור אחריו סכסוכים משפחתיים קשים אותם ניתן למנוע בקלות באמצעות עריכת צוואה כדין. 

צוואה מאפשרת לכל אדם לצוות ליורשיו כיצד יחולק העיזבון.

בעבר, היה נהוג שאנשים בעלי ממון רב מותירים אחריהם צוואות. יחד עם זאת, עם השנים בני האדם הבינו את החשיבות בעריכת צוואה ואפילו בגיל צעיר. 

צוואות נוגעות לכל אדם, בכל מעמד ובכל גיל שכן לא ניתן לדעת מתי כל אחד מאיתנו יסתלק מן העולם.

​

ישנם ארבעה סוגי צוואות:

1. צוואה בכתב יד- סעיף 19 לחוק הירושה קובע כי על הצוואה להיכתב בכתב ידו של המצווה, לשאת תאריך שכתוב בידו של המצווה ולהיחתם על ידו. צוואה זו היא ללא חובת עדים ולמעשה, ככל ויהיו מחלוקות בין היורשים (או מי שאינו ירש כלל), ניתן יהיה לערער על אמינותה ועל רצונו החופשי של המצווה בנקל.

 

2. צוואה בפני עדים- סעיף 20 לחוק קובע כי צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם על ידי המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפנים שזוהי כוונתו. הנוכחות של העדים מקלה על הוכחת אמינות הצוואה ורצונו של המוריש. 

​

3. צוואה בפני רשות- סעיף 22 לחוק קובע  כי צוואה בפני רשות תיעשה באמירת דברי הצוואה בעל פה בפני שופט או רשם של בית משפט מחוזי או בית משפט שלום, חבר של בית דין דתי או בהגשת דברי הצוואה בכתב על ידי המצווה עצמו לידי שופט, רשם או חבר בית דין דתי כאמור. 

4. צוואה בעל פה (שכיב מרע)- סעיף 23 לחוק קובע כי אדם גוסס או רואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו. דברי המצווה צריכים להירשם ב"זכרון דברים" בציון תאריך והנסיבות לעשיית הצוואה על ידי העדים אשר נדרשים להפקידו אצל רשם הירושה. חשוב לציין כי במקרה בו חלף חודש ימים ממועד הצוואה והמצווה נותר בחיים, תוקף הצוואה פג.